<h1>הגהות שערי דורא סימן ט"ו</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
א)לקדירה צריך להדיח הבשר תחלה היטב או לשרות במים ב)ולמולחו אח"כ היטב ג)ולהשהות במליחה כשיעור צלייה ולמולחו כ"כ הרבה עד שיהא קרוי אינו נאכל מחמת מולחו ולמולחו משני צדדין ד)וטלה ותרנגולים ה)מבפנים ומבחוץ כדאיתא במנחות [כ"א.] במלח תמלח כיצד הוא עושה מולחו והופכו וחוזר ומולחו גבי קדשים ואמר רבא וכן לקדירה. ואח"כ כשרוצה לבשל צריך להדיח הבשר לכל הפחות ב' פעמים מים ראשונים להעביר המלח והדם והמים שניים להעביר לחלוחית של מים ראשונים שנשארו על הבשר כדמסיק התם אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ ו)מולחו יפה יפה ז)ומדיחו יפה יפה [במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח כו'] ולפעמים נמצאים בבשר גומות מלאות ציר אדום בזה אין להקפיד דהוי כמו מוהל בעלמא. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן ט"ו]. א)0מנהג העולם לשרות הבשר קודם מליחה [ד"ו במים] כדי שיתרכך הדם שעל החתיכ' ויודח היטב לשון נ' שערים דמו"ה שמואל ב"ר אשר. ואחר שהודח הבשר ימתין זמן מעט קודם שימלח כדי שיטפטפו המים מן הבשר. שערים דמהר"ש. ב)0ויפזר עליו מלח הרבה שלא ישאר בו שום מקום בלא מלח, ואווזים ותרנגולים צריך למולחן גם בפנים אשר"י בפכה"ב. (ד"ק) וצריך לזהר שלא יניח מקום בלא מלח וצריך להפך החתיכה ולמולחה מכל צדדיה ולהכניס המלח בכל הבקעים שיש בבשר ויש פוסקים (סמ"ג דיני מליחה) שצריך לשפשף המלח בידו שיבלע בו המלח. ויש בני אדם כשמולחין בשר שדעתם לאכלו מיד לא יחושו למלחו יפה יפה כי אומרים מאחר שזה הבשר יהא נאכל מיד ואין לירא שמא יסריח א"צ כ"כ מלח ע"כ מולחין אותו מעט והעושין כן מאכילין איסור בישראל כי אין הדם יוצא אא"כ מולחו יפה יפה לכן כל ירא שמים ילמד לבני ביתו למלוח יפה יפה אף הבשר שרוצה לאכול מיד עכ"ל הר"ז [מגליון כ"י פאריש]. ג)0ולהשהות במליחה כשיעור צלייה כו' והרמב"ם כ' בסתם כשיעור מיל [בהמ"א פ"ו הלכה י' ומניחו במלחו כדי הילוך מיל] הכי נהוג לעת הצורך כגון למהר לכבוד שבת או אורחים וכה"ג ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק אחד של שלשים מן השעה לפי חשבון מהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום אחד שהוא י"ב שעות כדאיתא בפ' מי שהי' טמא וכפרש"י שם ולכתחלה ללא צורך מרגלא בפומי דאינשי שהיית' של כל חתיכה שעה אחת במלח ויראה קצת למצוא סמך לדבר דגבי צליית הפסח אמרינן בפ' תמיד נשחט ע"פ שחל בשבת מקדימין התמיד שעה אחת בשביל הפסח שהרי צריך לצלות שעה אחת ולכך רגיל העולם שהיית המליחה שעה אחת דתו נפקין א"ז ושערי דורא דכותבין דשיעור מליחה כשיעור צלייה של אותה חתיכה עצמה והרי הוכחנו דאפי' גוף שלם די בשעה אחת וא"כ אין לך חתיכה הצריכה יותר עכ"ל מהרא"י ז"ל. ואיתא במרדכי בפכה"ב (תש"כ) דרבי שמואל בן ר"י ורבינו שמחה הסכימו להתיר עופות שנמלחו מבפנים בכל צדדין ומבחוץ לא נמלחו שמליחה זו חשובה הופכה ומולחה ע"ש. ד) (כ"י לייפציג ואקספארד) מעשה בגויה שהבהבה רגלים של כבש [ש]הודחו ונמלחו ולא שהו כלל ומיד הושמו בקדירה. ונראה לאסור מאחר שלא שהו [מכ"י אקספארד אעפ"י שאין כתוב בתלמוד דבעי שהייה רק שימלחנו כמו שאמרינן במנחות כ"א פ' הקומץ רבה ע"ש דקאמר מולחו והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו כמ"ש בפנים השערים כאן] ובה"ג כתב שיעור מליחה כשיעור צלייה אבל אני אליעזר ברבי יהודה מצאתי להתיר מדקאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מדיחו ומולחו וחוזר ומדיחו [ט"ס וכצ"ל אא"כ מולחו יפה ומדיחו יפה יפה] ולא הזכיר שהייה. ועוד שהבהוב מוציא הדם ע"י האור. ועוד תחשב ההבהוב עם המלח ואיכא שיעור שהייה ומותר עכ"ל ב"י. ה)0ומרדכי (תשי"ט) כ' בשם ריב"ק שאסר תרנגולת שנמלחה בחוץ ולא מבפנים יראה דהכי נהוג ואעפ"י דרבי שמואל ור' שמחה פליגו (בהגה הקודם) ומתירין היכא שנמלחה מבפנים ולא מבחוץ ונראה דכש"כ איפכא והו"ל תרי לגבי חד מ"מ נראה כיון דכתב מרדכי דרוקח אסר בשם אביו ריב"ק הו"ל נמי תרי ותו דבסה"ת סי' ס"ב נמי כתב וצריך למלוח העוף והטלה מבפנים ומבחוץ ומייתי עלה ההיא ראייה דמייתי ריב"ק במרדכי דאמר גבי קדשים מולחו והופכו ואמר רבא וכן לקדירה ואכולה מילתא קאי רבא במאי דקאמר וכן לקדירה אהך ואהא דצריך למלוח שלא יהא נאכל מחמת מולחו, ונראה דכי היכא דבמלח כשהוא נאכל מחמת מולחו אסור בדיעבד ה"נ אם מולחו מבחוץ ולא מבפנים, דבחד מלתא (קאמר) (ס"א ד"ל כייל) להו רבא וכן נראה כיון (דקאמר) דמדומה לן הך מלתא (להיכא דאינו הופכו ומולחו) (ס"א ד"ל דהופכו ומולחו לאינו נאכל מחמת מולחו) אם כן (ד"ל. נראה שאם עבר טריפה ו)לא שרי למלוח שנית מבפנים משום דצד שבחוץ כבר פלט דמו ובולע מדם שבצד פנים וכ"כ מרדכי בשם ר' יצחק (סי' תש"ך הובא רבינו יהודה) על ראש כבש שנמלחה מבפנים ולא מבחוץ דלא שרי למלוח הראש פעם שנייה ולא יבשל אותו אלא בצלייה והאור שואב. ומ"מ נראה שאם לא עבר יום שלם שנמלחה דשרי [ד"ל הגה פי' למלוח שנית] דכיון דכ' ר"י (בעל התוס') והגאונים שחתיכה פולטת ציר יום שלם א"כ אמרי' כבכ"פ אבל נמלחה לפני זמן מרובה לא. אע"פ שר"ת מתיר למלוח עליו היינו משום טעמא משרק שריק ובחדא חתיכה ל"ש ההוא טעמא כלל וק"ל מהרא"י ז"ל. ו)0במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח ושמואל שלא הזכיר הדחה ראשונה מיירי בדחללי בי טבחא ולכך הזכיר שני פעמים יפה במלח שצריך למולחו כ"כ עד שלא יהא נאכל מחמת מולחו. וגם הזכיר שני פעמים יפה בהדחה אחרונה שצריך להדיח שני פעמים לאחר המליחה כדפרישית ע"כ לשון סה"ת. כתב בא"ז בפכה"ב תע"ד ואנן האידנא כשמביאין הבשר מן הטבח שורין אותו במים כדי שיתרכך הדם שע"ג החתיכה ויודח היטב ואחר כך מדיחין אותו היטב באותן מים עצמו ומניחין אותו על הדף כדי שיזובו המים מעל גביו, ואחר שיזובו ממנו מולחין אותו היטב והופכין כל חתיכה וחתיכה ומולחין אותה משני צדדין ומשהין אותה במלח כשיעור צליית [אותה חתיכה עצמה לפי עובייה וגודלה] ואחר כך מדיחין אותו ג' פעמים ומשימין אותו בקדירה. ומיהו בדיעבד אם לא הדיחו אותו אלא שני פעמים שרי. כתב בא"ז כשמביאים כו' המנהג לשרותו זמן מועט ולהדיחו אח"כ באותן מים היטב ומש"כ כאן הטעם כדי שיתרכך הדם שע"ג הבשר לא מוכח הכי באשר"י בפרק כה"ב בפסק דאם מלח בלא הדחה ראשונה דכתב התם הטעם הוא כדי שיתרכך הבשר עצמו ויצא הדם ע"י מליחה וא"כ לא"ז בהדחה מועטת להסיר הדם (סגי בדיעבד כדמוכח התם אבל לאשר"י לא סגי) (ס"א לא סגי אפי' בדיעבד כדמוכח התם אבל לאשר"י סגי) אך במרדכי (תשכ"א) בהאי פרק מסיק דאדרבא מיא מטרשא ליה כדאמר גבי ריאה ויראה להתיר בדיעבד ע' לעיל בשער השלישי גבי אכן ראיתי מהר"ם כו' מהרא"י ז"ל. ז)0וכתב בסמ"ק סי' ר"ה שאם לא הדיחוהו רק פעם אחת בטוב אין קפידא הוא שהסכימו רבותינו בדיעבד להתיר בהדחה אחת ואע"ג דלקמן סי' ל"ב כתב גוי שהדיח בשר ולא ראה ישראל אם הדיחוהו ב"פ ונתנוה בקדירה [ד"ל ואין בקדירה ס'] אין סומכין על דבריו של גוי היינו כשהגוי לא ידע מנהג ישראל או אין ישראל יוצא ונכנס ובזה"ל כתב נמי אותו פסק בסה"ת סי' ס"ז משמע דאפי' בדיעבד חוששין לה אם לא הודחה ב' פעמים. וכן איתא לעיל הגה ו' בשם א"ז דבדיעבד אם הדיחו אותו שני פעמים סגי משמע דבחד זימנא לא. וכההוא דא"ז לעיל הגהות ו' נהגינן לכתחלה להדיח ג' פעמים מ"מ כיון דא"ז גופי' כתב הכי בפכה"ב אי לא דמסתפינא מחבירי אמינא מילתא אפי' בשר לח שלא הודח כלל שרי בדיעבד. וכן כתבו הגאונים בשם מהר"ם נראה להתיר בדיעבד ויראה דהדברים מוכיחים לעינים דאין לך חתיכה שאין בה ס' נגד לחלוחית שנשאר ממים ראשונים שהרי הודח פעם אחת אף את"ל שאין ס' כנגד דם ומלח שעליה אם לא הודחה כלל מהרא"י ז"ל. (ד"ק) ובהגה' מיימוני פרק ה' איכא להחמיר מאד שצריך לנפץ הבשר מן המלח ואח"כ ידיחנו. ושוב כתב בהגה דאפי' ניפוץ אינו מועיל אלא יקח מעט בשר והרבה מים שלא יהיו המים רותחות ומצריך שיהיו המים ראויין לשתות ממולחו. או יתפוס הבשר באויר וידיח מעט כדי שיפול הדם הנקרש לארץ. אכן בעה"ת וסמ"ג ומהר"ם כולי האי לא החמירו. ואכן בסמ"ג לאוין קנ"ז כתב שיש נוהגין לעשות כן בבשר שמלוח יותר מדאי ובספר אחד מלח דק דק אין צריך ניפוץ אבל מלח הגס צריך לניפוץ. ואם לא הדיח רק פ"א כגון במים הראשונים בלבד מותר בדיעבד אך שהדיחו היטב קודם המליחה וה"נ יש בסמ"ק ה' דם [הגהות ז'].
